FAB פיתחה מספר תוכניות העוסקות בחינוך מבוגרים צעירים (גילאי 20 – 30) מגרמניה, פלסטין וישראל כדי להפוך ל"מובילי שלום" (Peace-Carriers). למובילי שלום יש תפקיד מפתח בעידוד הבנה הדדית בין הלאומים, הכרה בצרכים של כל צד ועידוד שיתוף פעולה. הם משנים את תפישת "האויב" ולוקחים אחריות לשינוי אישי וחברתי של הסיכסוך הישראלי-פלסטיני. הם מצליחים לגעת בקשיים האישיים שלהם ביחס לסיכסוך ובטראומות העבר האישיות והקולקטיביות והם מובילים את השלום אל תוך הסביבה שלהם. בגישה זו הם לוקחים על עצמם משימות ועוסקים בשינוי הסיכסוך ובדאגה לאחר, גם זה שמעבר לגבול.
בנוסף לתוכניות ל"מובילי שלום" (סטודנטים), מזמין הארגון "מנטורים" - בעלי מקצוע מתחום עבודה סוציאלית, חינוך, פסיכותרפיה, מרצים, מורים, אמנים ועוד, שישתתפו בסמינרים עם הסטודנטים וילוו את התהליכים הנפשיים שעוברים המשתתפים בסמינרים, תוך כדי תהליך שהם עצמם עוברים במהלך הסמינר.
Face to Face 2022 - Next Level
International Project of Encounter for young Israelis, Palestinians and Germans
17. – 20. Nov.2022 in Beit Jala (West Bank / Palästina)
15 students from Israel, Palestine and Germany
Facilitator: Andreas Beier, Antwan Saca, Michal Hochberg
Documentation: Yuval Klap, Gerburg Rohde-Dahl
2
FACE TO FACE 2022
International Project of Encounter for young Israelis, Palestinians and Germans
17th – 27th March 2022 Haus Emsen close to Hamburg Germany
twentyone students from Israel, Palestine and Germany
Facilitation team: Andreas Beier, Ahmed Al Helou, Yasmin Rimer, Sandra Blöchinger
International Project of Encounter for young Israelis, Palestinians and Germans
17th – 25th September 2019 DJH Rotenberg Germany
eighteen students from Israel, Palestine and Germany
Facilitator: Antwan Saca (Palestine), Yasmin Rimer (Israel), Sophie von Waitz (Germany)
International FAB-Facilitation team: Achmed Helou, Avner Dinur, Andreas Beier
Organisation: Kobi Tor, Doro Oelrich
Film documentation: Gerburg Rohde-Dahl
Feedback
I think it is absolutely necessary that every Israeli will meet a Palestinian and talk. It is also absolutely necessary that every Palestinian will meet an Israeli and talk. I'm talking about the simple people like me, who are willing to listen in spite of all what the media and the leaders fed us with. I heard in this week so many stories, of a Palestinian from the “Hamas” who spent seven months in Israeli Jail and didn’t lose hope for dialogue, and one who was tortured and sent to prison based on no evidence, and was released after a few months because the authorities realized they got the wrong guy, and I heard many more extremely hard cases. If they didn’t lose hope, let's all give it a chance. Only then you will be able to construct a realistic and sensible opinion on the reality around us and on the whole other world so near us, that most of us didn’t know it exists. To make it short – we should never come to conclusions without meeting the truth, Face to Face! An Israeli participant
I am coming here not to a honey seminar. I am coming here to talk about conflicts, about my feelings, to talk with my enemy. To try to talk about myself, to try to tell them about me, how I am suffering under occupation. I will face new people, because I believe in hope. I believe in future, and I can see the candle. Ok, it is away from me, but I see it. I will do my best to reach my hope, to reach this candle. To try to make it growing to my people. To my family. To my generation. If I give up, that’s my death, and that’s what will not happen to me. In this seminar here I got a lot of encourage, because of you guys. I will invite myself to call you and to make connection with you. Because I feel, one week is not enough to know all of you. A Palestinian participant
I think for me this seminar had been really a roller coaster of imports and feelings and I definitively will go home things to unpack. I am really happy that I had the chance to meet you all in a way we don’t usually meet in daily life. I am sad to go home to where we live, so I want to keep the memory. A German participant
Step Into the Fire
Facilitation Training for FAB
June 29 – July 3, 2018, Talitha Kumi, Beit Jala
Facilitation: Prof. Dr. Björn Krondorfer
fifteen Israelis, Palestinians, and Germans
Initiation and Organization: Andrea Leute, Gerburg Rohde-Dahl
FAB-representatives: Andreas Beier, Avner Dinur, Antwan Saca
In this five-day seminar, five people from each respective country met to learn and practice how to guide trilateral groups through a process of trust-building and improved communication skills. All participants had previously participated in FAB’s trilateral work.
In groups of three, an Israeli, Palestinian, German prepared short sessions for the whole group as a leadership team. In this way, all participants were actively involved in the emotional labor of these processes, for which they themselves were responsible. One moment they occupied a facilitator position, but in the next moment they were again simple participants. This complex and challenging task, which sometimes led to explosive situations, demanded creativity, responsibility, and improvisation skills. Historical traumata and current conflicts were always present in the space and tested the leadership potential of each participant.
In between, Krondorfer led feedback sessions, discussing the dynamics of conflict and trust, offering observations about the current group situation, and enriching the leadership practice with theoretical models. This unique facilitation experience allowed the group to feel in intimate ways the reality of the conflicts while being asked at the same time to be responsible for moving the process forward. It would be worthwhile to repeat this facilitation training again in the near future.
Björn Krondorfer
DIALOG - In conflict situations
International project of encounter for Israelis, Palestinians and Germans
12. - 15. Juli 2017 in Beit Jala (West Bank / Palästina)
eighteen participants from Israel (4), Palestine (6) and Germany (8)
director/fascilitator: Dr. Björn Krondorfer
organisation: Daniela Falkenberg, Andrea Leute
organisation on site: Julia Lex
This time, the group consisted of four Israelis, six Palestinians and eight Germans, from their early twenties into the late sixties, some with experience in previous FAB seminars, other newcomers. As it turned out, I was far from alone with my skepticism: several others, in particular Palestinians, but also Germans came with their own reservations about the seminar and its ambitions. They found the first two days tough going. In our work in the whole group, or in smaller groups, reasoning prevailed over listening and empathizing, we repeatedly stumbled into discussions about historical rights and wrongs, and there was palpable resistance to opening up all around.
On the morning of the third day, news reached us about an attack by three Palestinians on the entrance to the Holy sites on the Temple Mount in Jerusalem, known to Muslims as the Holy Sanctuary. The attackers killed two Israeli Druze policemen, and were then shot and killed themselves. Once more, we were confronted with the deadly realities of the conflict outside; once more, that helped concentrate minds and move on from there to where we wanted to go. To get there, it is necessary to open up and expose ourselves as human beings, with our vulnerabilities and flaws, our emotional baggage and our conflicted personal histories. Once that happens, reasoned arguments lose their importance, and empathy wells up.
On this third day of the seminar, and into the following day, Björn Krondorfer made us work with a powerful technique called “living sculpture”. This technique consists of breaking into smaller groups of six to eight participants around themes (in this seminar, the themes were “dignity”, humiliation” and “fear”), which then have to work out how they can assemble themselves into a “living sculpture” that represents the theme in ways that one could envisage, as a sculpture, in a public place. Each group “performs” its living sculpture without giving explanations; the other two groups share their impressions and reactions with the performing group, which in turn reflects on their own emotional responses to their performance and the reactions it solicited. In the evening of the third day, in the context of this work, the whole group listened to a deeply moving, impassioned and earnest exchange between two of our initially skeptical Palestinian participants: they, and we all, had arrived at where Björn wanted to lead us: unsettling empathy.
We left in the afternoon of the following day; there was no skepticism anymore, only a deep sense of gratitude for the shared experience and the bonds created by it between the participants. One of the Israeli members of the group later wrote this about his experience:
"For me the Fab seminar was an extremely important experience. I have tens of little stories of things that were said and that happened that made a profound impression upon me. All told, I have been on a journey of pulling my head out of the sand for the past 3 1/2 years, and this seminar was a very meaningful way station in this journey. I live in my own closed Israeli society with so many different unacknowledged prejudices and blind spots. It will take a life time of work to find them all out, to overcome them and not to revert back to them during trying times. This seminar made a really deep impression on me as part of this continuing life long process.”
The seminar also confirmed, I think to all of us, the continuing relevance of our specific tripartite format. Not only are the Germans at the heart of the Jewish national trauma and therefore intertwined with the collective traumas of both peoples that today live and struggle in Palestine, the Holocaust and al-Naqba, the catastrophic displacement of Palestinians in the war of 1948. Their presence in those settings also allows for what Björn Krondorfer calls “triangulation”: breaking up a polarized conflict through introducing a third party as a catalyst.
בסמינר הסטודנטים סיפרו את הסיפורים האישיים שלהם ושל משפחתם, שיתפו זה את זה בפחדים ודאגות סביב המתח בין פלסטינים וישראלים, בסביבה בטוחה ומוגנת. כל הסטודנטים נכנסו לעומק התהליך ועברו חוויה משמעותית, כל אחד בדרכו.
מלבד הסיפורים האישיים בסמינר השתמשנו בדרכים יצירתיות שונות, בהן שיתפו הסטודנטים זה את זה בתפישות הזהות שלהם ובתפישות של האחר. יצרנו "פסלים אנושיים" המשקפים את הזהות הלאומית של כל קבוצה, וכן יצירות של אומנות פלסטית שביטאו את התקוות והחששות של כולנו מהעתיד המשותף לשלושת הקבוצות המעורבות. לקראת סוף הסמינר בחנו יחד מילים טעונות שמלוות את המתחים שבין פלסטינים לישראלים מצד אחד, והמתח בין גרמנים ליהודים מצד שני. מילים כמו "נאצי", "קורבן", "ציונות", "נכבה", "מחסום" ועוד רבות ניצבו בין המשתתפים והמשתתפים התבקשו על ידי חבריהם להתייחס למילים אלה ולמשמעות של כל מילה עבורם.
במהלך הסמינר יצאנו גם לסיור במספר אזורים בגדה. באחד מאתרי הסיור נפגשנו במקרה באישה מאחת ההתנחלויות שהתפרצה על הקבוצה ונוצר עימות מילולי חריף ואף עימות פיזי (קל). כמובן דאגנו להתרחק מהמקום ולמנוע החרפה במצב. יש לציין שהסטודנט הפלסטיני שהיה מעורב בתקרית לא נעימה זו מול אותה אישה, מיד לאחר התקרית פעל באומץ רב, השיג את מספר הטלפון של אותה אישה ושוחח איתה. למרבה ההפתעה השיחה היתה בונה והשניים השיגו הבנה ביניהם. התקרית בהחלט לא היתה נעימה, אך היא איפשרה לכולנו לקבל עוד פרספקטיבה על המצב המתוח במציאות, וגם לקבל תקווה שניתן למרות המתח למצוא דרכים לדיאלוג. בהמשך הסיור עברנו למפגש עם אופי שונה לחלוטין עם תנועת "שורשים" על חלקת האדמה של עלי אבו עוואד ליד צומת הגוש. פגשנו את עלי ואת הרב חנן שלזינגר שסיפרו לנו על הפעולה המשותפת שלהם ליצירת הבנה וחיבור בין מתנחלים לבין פלסטינים מהאזור. כולנו התרשמנו מאוד ממה ששמענו.
רשמים של משתתפות:
משתתפת ישראלית: "המילה "כיבוש" מזעזעת אותי. אנחנו בדרך כלל מדברים על כיבוש של אדמה. אבל הארץ הזו היא שלי ולכן ברור שאיני כובשת אותה. אבל במהלך הסמינר הבנתי שכשמדברים על כיבוש לא מתכוונים רק לאדמה – מתכוונים לכיבוש של אנשים ומניעת חופש מהם. זה לא אותו הדבר. חשוב שהחברה הישרלית תדע איך הפלסטינים מבינים את המצב."
משתתף גרמני: "הבנתי בסמינר שאני רוצה לפעול בנחישות נגד ניאו-נאצים ונגד גזענות בכלל".
משתתפת פלסטינית: "זו היתה הפכם הראשונה שפגשתי ישראלים והרגשתי בטוחה. אני רוצה לספר לבני עמי שישראלים הקשיבו לי, שהקשיבו לכאב שלי. המפגש עם הרב חנן פתח עבורי פתח לדיון מעמיק עם החברים שלי על המצב."
סיכמו: אנדראה לויטה ואבנר דינור.
סמינר ומפגש צוות בצל המלחמה בעזה - למרות הכל...
בקיץ 2014, בין הראשון לרביעי לאוגוסט, במהלך ימי לחימה קשים בעזה, קיימנו סמינר בין-לאומי בבית ההארחה "טליתא-קומי" בבית ג'אללה. בתקופה זו, הסמינר שלנו היה אחד המפגשים היחידים שהתרחשו בין פלסטינים לישראלים ואולי אף היה היחידי שתוכנן מראש ולא עסק במחאה ישירה על האלימות. הסמינר הונחה על ידי פרופ' ביורן קרונדרופר מאוניברסיטת צפון אריזונה.
עצם העובדה שהצלחנו לכנס יחד ארבעה פלסטינים, שישה ישראלים וששה גרמנים, על אף גל השנאה והפחד ששטפו את ישראל ופלסטין בתקופה זו, על-אף ביטולן של טיסות בינלאומיות וקשיים נוספים, היא עדות לכוח של FAB ולהצלחה של פעולות שעשינו בעבר – כנגד כל המכשולים, המשתתפים הגיעו לפגישה בחיפוש אחר מקום שבו יוכלו להרגיש בטוחים, בתחושה של שלום עם עצמם ועם אחרים, מקום שבו יוכלו לבטא את הקשיים העמוקים שלהם ואת התקוות לעתיד.
אחד המשתתפים הפלסטינים סיפר עד כמה קשה היה לו לבוא לאחר שאיבד 15 קרובי משפחה בעזה בשבועות האחרונים. אחרים, ישראלים ופלסטינים תיארו כמה קשים החיים בתקופה הזו ועד כמה קשה המפגש בין שוחרי שלום לבין סביבתם שעולים בה מגמות של חוסר סובלנות, שנאה ופחד, מגמות הניכרות במשפחה, במקום העבודה ובכל הסביבה הקרובה. ובכל זאת, הצלחנו לא רק להיפגש, אלא גם לקדם את מאמצינו לשלום דרך
ביום הפתוח שקיימנו ביום ראשון, ה-3 לאוגוסט הצטרפו אלינו מספר אורחים שרצו לדעת עוד על פעילותו של הארגון. כל האורחים התרשמו מאוד מהאופי המיוחד של הסמינר.
גם ביחס למפגשים שלנו בעבר, הסמינר הזה היה חוויה יוצאת דופן בשל המתיחות הגדולה שבתוכה הוא התקיים. פעמיים נאלצנו לסטות מסדר היום שנקבע ולמקד את תשומת הלב ברעשי הרקע שחדרו לחדר, השנאה האלימות, ההרס והמוות שהידיעות עליהן הגיעו לידיעתנו. רגשות חזקים הוצתו ונאלצנו לשנות את התוכניות בהתאם לצרכים הפסיכולוגיים של המשתתפים. אמנם לא הצלחנו לקיים את כל מה שרצינו, אך גילינו שהצלחנו במשהו שהוא ככל הנראה חשוב וגדול יותר: הבנו ש"פאב" כארגון, מצליח ליצור בסיס של אמון וחיבור בין-אנושי יקר ערך ושמאפשר תנועה לשינוי בעתיד.
מפגש בין פלסטינים לישראלים, במהלך 2014 בצומת אלמוג, סמוך ליריחו.
בנובמבר 2013, נפגשו משתתפי הסמינר הישראלים והפלסטינים לפגישת המשך בבית קפה בצומת אלמוג, סמוך ליריחו. היתה פגישה מעניינת וחשובה. דנו בקשר שבין פלסטינים בגדה לפלסטינים אזרחי ישראל ומה מקומם של פלסטינים אזרחי ישראל בפעילות ובמפגשים של הארגון. דנו במתח שבין דאלוג ומפגש מצד אחד, לבין אקטיביזם ושינוי ממשי מצד שני. ג'וליה ביקשה מכל המשתתפים שיחתמו על עצומה להסרת המצור מעל עזה. לא כל המשתתפים הסכימו עם הצעה זו.
סמינר
בין טראומה לפוליטיקה – בניית שלום ומפגש בין תרבותי
כיצד ניתן לפעול במפגש בינלאומי ובינתרבותי שנוגע גם לזיכרון העבר וגם למתח פוליטי עכשווי? בסמינר זה המשתתפים ילמדו על היחסים שבין זיכרון טראומתי וקונפליקט פוליטי וכיצד אפשר לגעת בשניהם דרך עבודה קבוצתית. בעזרת גישות יצירתיות המתייחסות לנרטיב האישי, הפסיכולוגי והקולקטיבי, ננכיח את הדרך שבה דפוסים פוליטיים מונעים מאיתנו לעיתים קרובות לראות את האחר, לא כזר ואויב, אלא מתוך אמפתיה וכיצד פתיחות לדפוס חשיבה שכזה עשוי לאפשר גדילה ושינוי של היחיד ושל החברה.הסמינר התמקד ביחסים שבין גרמנים, ישראלים ופלסטינים שבהם העירוב שבין טראומה, נרטיבים קולקטיביים ופוליטיקה סבוכה יצרו דינמיקה מסובכת ולכאורה כמעט בלתי נגישה.
מנחה: פרופ' ביורן קרונדרופר. מנהל מרכז מרטין ספרינגר באוניברסיטת אריזונה ומרצה בכיר למדעי הדתות במחלקה למחקר תרבותי השוואתי.
תקוות ופחדים - פעילות בעזרת גלויות
בניית חזון ל-FAB
10 - 15 ליולי 2012, אגינה, יוון.
19 משתתפים ישראלים, גרמנים ופלסטינים.
הנחיה: ביורן קרונדרופר
בסמינר השתתפו כמה חברים חדשים. הוא נפתח שהתבוננות ביקורתית על פעולות של FAB בעבר. במהלך הסמינר התפצלה הקבוצה לחברים ותיקים ולחדשים ושתי הקבוצות עברו תהליך נפרד. הסמינר התמקד ביכולות לפעול כקבוצה מגובשת לנוכח המתחים הפוליטיים העכשוויים בישראל/פלסטין ומהם הפתרונות שיאפשרו המשך פעילות של הארגון כשיש הסלמה ביחסים הבטחוניים. שלושת הקבוצות הלאומיות הביאו לפגישה נושא שעליו רצו לעבוד. הקבוצה הישראלית הציבה במרכז את המילה "ציונות". הקבוצה הפלסטינית את המילה "פלסטין" ואילו הקבוצה הגרמנית מיקדה את הדיון בתהליך המשותף. דרך שיטות עבודה יציריות התגבשו הצעדים החדשים לעתיד הקרוב.
בסמינר השתתפה נציגה של אוניברסיטת נויברנדנבורג מגרמניה. בכוונת אוניברסיטה זו להקים פרוייקט משותף עם FAB ולהתבסס על הניסיון של FAB לשם יצירת תוכנית אקדמית.
הפגישה אמורה היתה להיות סיכום של כל הסטודנטים שהשתתפו בתהליך בן שנתיים, אולם עקב מתיחות פוליטית בעת המפגש הסטודנטים הפלסטינים החליטו שאין ביכולתם להשתתף בתקופה שכזו במפגש. גם מקום הפגישה שונה ברגע האחרון. שני משתתפים פלסטינים הגיעו כדי להסביר את המצב הרגיש ואת הסיבה לכך שמשתתפים אחרים לא הגיעו והשתתפו בדיון על עתיד הפעילות של הארגון. לסטודנטים הישראלים והגרמנים שכן השתתפו היתה פגישה זו סיכום לתהליך כולו. בסוף המפגש היה חשוב למשתתפים להציב שלט המבהיר את עמדת הארגון על הכיבוש, גם כאשר הפלסטינים אינם בפגישה (ראו תמונה). סמינר זה הוא דוגמא לאתגרים הפוליטיים העומדים בפני FAB וכיצד ההתגברות על אתגרים אלה בדרכים לא אידיאליות מולידה עשיה חיובית.
אומנות על גדר ההפרדה
מפגש צוות - מבנה האירגון
9 - 10 לדצמבר 2011, מרכז סמינרים טליתא-קומי, בית ג'אללה.
22 משתתפים מישראל, פלסטין וגרמניה.
הנחיה: ג'יימס במפפילד.
מנחה נוסף: בן אקמנס.
פיתוח וחיזוק היחסים בין הקבוצות הלאומיות והיחידים ב-FAB. עיסוק בנאמנויות אישיות ולאומיות. הבחנה בין המחוייבות של הסטודנטים והמנטורים ב-FAB. הכרה בשונות התרבותית ובהבדלים העמוקים במצב הפיזי בין הקבוצות הלאומיות הפועלות ב-FAB - וההשפעה של שונות זו על עבודת הארגון.
"שיכחה משקמת וזיכרון הכרחי"
פגישה על העבר היהודי-גרמני
4-6 לנובמבר 2011, אכסניית באד הונף, גרמניה.
22 משתתפים ישראלים וגרמנים
מנחה: פרופ' ביורן קרונדרופר.
מנחה נוספת: דר' אלקה הורן.
הסמינר התמקד בעבר הקשה והרגיש המחבר בין יהודים לגרמנים, המקשה עד היום על יהודים וגרמנים להיפגש ולהגיע לדיאלוג של ממש. המשתתפים עסקו בנושאים שהם "טאבו" בשתי החברות, על אירועי העבר ועל הדרך שבה אירועים אלה נידונים ומשמשים בחברות הגרמניות והישראליות היום.
עבודה עם פסלים בקבוצה הישראלית
עבודה עם פסלים בקבוצה הפלסטינית
סדנא של FAB במסגרת כינוס ל"ניהול סיכסוכים ומיסטיקה"
29 לאפריל 2011, ווירצבורג, גרמניה, 31 משתתפים מפלסטין, ישראל וגרמניה.
מנחה: פרופ' ביורן קרונדרופר.
פעילות לשם יחסי ציבור לאירגון וגיוס משתתפים גרמנים חדשים. הרצאת הפתיחה היתה של בריגיטה מאר. שלושת הקבוצות הלאומיות שהשתתפו בסמינר יצרו פסלים-חיים המשקפים את זהותם הלאומית ולאחר מכן כל קבוצה הציעה ניתוח של מה שראתה בפסלי האחרים והשוואה בין הפסלים.
ג'ינה רוס
סמינר בינלאומי שלישי לסטודנטים
26 – 28 לאפריל 2011, אכסניית נוער בפרנקפורט
31 משתתפים ישראלים, פלסטינים וגרמנים
מנחה: ג'ינה רוס, יחד עם 10 מנחים עוזרים.
הסמינר עסק בטראומה והשפעתה על האינדיבידואל ועל הקולקטיב בחברות הסובלות מסיכסוך. המשתתפים האזינו להרצאה של ג'ינה רוס על שלבים בטראומה. רוס היא פסיכותרפיסטית ידועה, מנהלת של מרכז בינלאומי לטיפול בטראומה בארצות הברית והמרכז הישראלי לטראומה. בהמשך המשתתפים עסקו בטראומה בעזרת תרגילים שונים שהונחו על ידי עוזריה של רוס בשיטת "חוויה סומטית" בעקבות רעיונות של פטר א. לווין.
מוזיאון יד ושם בירושלים
ליפתא, כפר פלסטיני הרוס
הכשרת "מובילי שלום" 2010 - 2011, סרטון חלק ב', 34 דקות
סמינר בינלאומי שני של סטודנטים בתוכנית "מובילי שלום"
בדרך להפוך ל"מובילי שלום", הסטודנטים הפלסטינים, ישראלים וגרמנים עסקו רבות בעבר ובהשלכותיו על ההווה. בין היתר עסקו במתח שבין יהודים לגרמנים בעקבות השואה ובמתח שבין פלסטינים לישראלים בעקבות הנכבה. יחד הסטודנטים ביקרו ביד ושם, המוזיאון לזכר השואה בירושלים. הביקור התקיים בקבוצות קטנות ומעורבות וכך יכלו הסטודנטים לחלוק מידע, רגשות וחוויות זה עם זה לאורך הסיור ולתמוך זה בזה בחוויה הרגשית הקשה.
בעת הביקור בליפתא, הקסטל ומלחה, כפרים פלסטינים שנהרסו ב"נכבה", הסטודנטים נחשפו לעבר הישראלי-פלסטיני. הסטודנטים ביקרו בחורבות הכפרים, שמעו סיפורים על כפרים אלו ועל האירועים ההיסטוריים של מלחמת 1948 וראו למה משמשים האזורים הללו היום. מעניין במיוחד עבור הסטודנטים היה לשמוע שחלק מהפלסטינים שגורשו עדיין מחזיקים במפתח של ביתם הישן כסמל לרצונם לחזור לבית.
הסמינר היווה שיא של תוכנית דו-שנתית בשלוש קבוצות לאומיות. 24 סטודנטים, 8 מכל קבוצה לואמית השתתפו. חלק מהסמינר פעלו הסטודנטים עם בני גילם בלבד, וחלק אחר, יחד עם המנטורים המבוגרים יותר. לפני הסמינר כל קבוצה לאומית עסקה בסדרה של מפגשים בשאלות של זהות, ברכישת ידע וכלים על הסיכסוך הישראלי-פלסטיני, על השואה, על דרכים להתמודדות עם קונפליקט, ועל השילוב בין פוליטיקה לבין גישה אישית ורגשית.
מטרות הסמינר היו לשמוע את עמדותיו של האחר במשולש הישראלי-פלסטיני-גרמני, להבין את הדינמיקה הפנימית של הקונפליקט, להישאר בדיאלוג למרות הכאב, הדעות הקדומות והטראומה. לשמר ולפתח יכולות אישיות של אמפטיה, ולחפש אחר דרכים לדיאלוג לא אלים בסביבה עתירת מתחים.
שיטות עיקריות בסמינר:
פעילות "מילים טעונות" – דיאלוג על מילה טעונה המפרידה/מחברת בין משתתפים מצדדים שונים (גדר הפרדה, מחנה ריכוז,מחבל,...)
פעילות על תקשורת טובה, הקשבה פעילה וניהול סיכסוכים.
מעגלי עדים – שיתוף בסיפורים אישיים של פחד, טראומה, של אלימות ותוצאותיה. בזמן שמשתתפים מקבוצה מסויימת סיפרו את סיפורם, קבוצה שניה נדרשה להקשבה אמפטית, והקבוצה השלישית נדרשה לתמוך הן בדוברים הן במקשיבים (פעילות הכרוכה בעוצמה ומתח רב)
פעילות על זיכרון קולקטיבי ואישי, עבודת פיסול משותפת, ערבי תרבות לאומיים, פעילות קלילה ומשחררת, כדורגל, ריקוד. אלמנט חשוב בסמינר היו הפגישות של הקבוצות הלאומיות לתמיכה הדדית בתהליך הקשה וכן התמיכה שהעניקו המנטורים לסטודנטים. אלמנטים אלה
יצרו אווירה שאיפשרה שיתוף פעולה פורה ודיאלוג מעמיק.
תוכנית סטודנטים 2010 – 2011 סרטון, חלק ראשון, 16 דקות
סמינר בינלאומי ראשון לסטודנטים – הכשרת "מובילי שלום"
2-10 לאוגוסט 2010, מרכז סמינרים טליטה-קומי, בית ג'אללה.
42 משתתפים מישראל, פלסטין וגרמניה.
מנחה ראשי: פרופ' ביורן קרונדרופר.
מנחה נוסף: ג'יימס במפילד.
מנחי קבוצות לאומיות:
זידאן ג'יהאן, פלסטין
אבנר דינור, ישראל.
אנדראס באייר, גרמניה.
מנחה בשיטת קונסטלציה: דר' אלברכט מאר.
עבודה בשיטת "פסלים חיים" בקבוצה הישראלית
עבודה בשיטת "פסלים חיים" בקבוצה הפלסטינית
הסמינר "שלום הוא עץ שגדל לאט"
6-9 לאוגוסט 2009, נוטרה דאם, מזרח ירושלים
21 משתתפים ישראלים, פלסטינים וגרמנים.
מנחה: פרופ' ביורן קרונדרופר.
משתתפים חדשים ומנטורים פלסטינים וישראלים, הישראלים בעיקר מאזור שדרות.
אלמנטים מרכזיים:
עבודה עם "פסלים אנושיים" – כל קבוצה לאומית היתה צריכה להגיע להסכמה של שילוב תנוחות גוף שמדגימות את הזהות הלאומית שלהם. דיון משותף על הפסלים, הדמיון והשוני. תיכנון של השלבים הבאים בעבודה המשותפת של הארגון ואת תוכנית הסטודנטים 2010.
פגישה של החברים הגרמנים בארגון לגבש את פעולת האירגון ולדון על המפגש האישי, התרבותי והלאומי בין שלושת הקבוצות הלאומיות
בסביבה מוגנת ובעזרת מתודות יצירתיות, המשתתפים יכלו לחקור את הסיפור האישי שלהם, את המוטיבציה שלהם לפעול במסגרת FAB ואת גישתם הרגשית לשאלות שמעלה הדיאלוג בין שלושת הקבוצות הלאומיות. על ידי חקירת הרקע האישי יכלו המשתתפים להתחבר בצורה עמוקה יותר ולהבין את עמדת האחר. המשתתפים הגיעו להבנה עמוקה יותר של הפעולה הבינלאומית ושל העבודה עם הסטודנטים.
גדר ההפרדה ליד בית ג'אללה
פגישת מנחים
12 – 15 לאוגוסט 2008, מרכז סמינרים טליטה-קומי, בית ג'אללה. 16 משתתפים.
דיון והגדרה של מבנה הארגון, בניית תוכנית הסטודנטים ועבודה תהליכית על סיפורים משפחתיים.
סמינר למנטורים, 2007 ריימלינגן, סרטון 7 דקות
סמינר פיילוט למנטורים "תן לי לראות דרך עיניך"
6 – 18 לאוקטובר 2007, ריימלינגן, גרמניה.
32 משתתפים מישראל, פלסטין וגרמניה.
מנחים: אוסמה נטשה (פלסטין), שרון לשם זינגר (ישראל), אנדראס באייר (גרמניה).
הנחיה בגישת קונסטלציה משפחתית – דר' אלברכט מאר.
פרויקט אומנותי: גוידו קרץ.
מטרת הסמינר היתה ליצור הכרות אישית בין המנטורים, לגבש את שיטות העבודה של FAB ולהכין אותם לעבודה עם הסטודנטים "מובילי השלום" בתוכניות הלאומיות והבינלאומיות. בהנחיית שלושת המנחים המנטורים עברו הכשרה דומה לתוכנית אותה עברו מאוחר יותר הסטודנטים במטרה לשנות את הגישה השלילית והעויינת כלפי האחר ולאפשר שיתוף פעולה לקראת שלום.
דר. אלברכט מאר, מייסד האירגון לשיטת קונסטלציה ופתרונות אינטגרטיביים, הביא לסמינר פרספקטיבות על הקונפליקט הישראלי-פלסטיני המתחברות למתחים המעסיקים את שלושת החברות, גרמנית, ישראלית ופלסטינית מאז השואה ועד היום. בעזרת שימוש "בהקשבה אמפטית", פלסטינים, ישראלים וגרמנים שיתפו אלה את אלה בסיפורים אישיים, נפגשו בשלשות, לפי קבוצות לאומיות, שימוש באומנות, ופגישות בלתי פורמליות רבות. בסיומה של הפגישה הדגישו המשתתפים את המשמעות הרבה שהיתה במפגש עבורם ואת ההכרח להמשיך בעבודה מסוג זה.
תהליכי בניה - חברות חוצה גבולות
2004 - 2007 פגישות רבות בישראל/פלסטין ובגרמניה. למידת הנושא והצבת מטרות האירגון, קהלי יעד ומבנה הפעילות. הכנות לתוכנית "תן לי לראות דרך עינייך".
תקוות ופחדים - פעילות בעזרת גלויות
אומנות על גדר ההפרדה
עבודה עם פסלים בקבוצה הישראלית
מוזיאון יד ושם בירושלים
ליפתא, כפר פלסטיני הרוס
גדר ההפרדה ליד בית ג'אללה
